יום שלישי, 23 בפברואר 2021

עורכי דין פליליים - כלומר שעברו על החוק

14.12.08 - סיפורו של עו"ד אלימלך בירנברג



ת"פ (שלום ת"א) 1639/07 מדינת ישראל נ' בירנברג אלימלך (פורסם בנבו, 09.12.2008)‏

‏ "בימ"ש השלום גזר את עונשו של הנאשם, עו"ד, שהורשע בעברה של גניבה בידי מורשה, תוך שהוא מטיל עליו, בין היתר, עונש של 18 חודשי מאסר בפועל. זאת, מהטעם שמעשי הנאשם גרמו גם נזק תדמיתי לציבור עוה"ד ויש לתת משקל בכורה לאינטרס הציבורי."

שוב ושוב אנו עדים לתופעה של הרשעת עורכי דין בגניבה מידי לקוחותיהם: 18 חודשי מאסר בפועל נגזרו ע"י בית המשפט השלום בתל אביב יפו על הפרקליט המלומד אלימלך בירנברג, עקב עבירה של "גניבה בידי מורשה".

 בערך בפברואר 2003 כאמור בגזר הדין, חברת עץ ערמונים מינתה את עורך הדין כנאמן על תקבולים כספיים שהגיעו לה עקב מכירת מגרש בדימונה, כאשר הכספים הופקדו בחשבון נאמנות מיוחד עליו היה אחראי עו"ד בירנברג כאשר חתימתו מחייבת את החשבון.


עורך הדין משך לכיסו בניגוד לחובת הנאמנות המוטלת עליו וללא ידיעת מרשתו סך כולל של כ-780,000 ש"ח.

 

על מנת לפצות את החברה ולהשיב את הכספים הסכימה הפרקליטות להסדר טיעון לפיו אם יפצה עורך הדין את החברה העונש אשר יושת עליו יהיה 15 חודשי מאסר בלבד וזאת בתנאי שהסכום יועבר אליה בתוך 4 חודשים. חלפו 4 חודשים - ונאדא, בירנברג לא החזיר את הכסף. לפיכך תוקן הסדר הטיעון לכך שהוא יודה בגניבה אך הפרקליטות תעתור למאסר של עד 36 חודשי מאשר בפועל. 

 

בית המשפט ציין בגזר הדין

 "נדמה שלא יכול להיות ויכוח כי העבירה שבה הורשע הנאשם, על נסיבותיה הספציפיות היא עבירה חמורה ביותר. חומרה עקרונית נודעת לעבירה של 'גניבה בידי מורשה' באשר מבצעה אינו חוטא רק בשליחת יד בכספי הזולת, אלא גם מפר את האמון שניתן בו כמי שהופקד על שמירת אותם כספים".

 

בית המשפט הוסיף כי 

"הדבר חמור במיוחד, כאשר העבירה מבוצעת על ידי עורך דין, מי שיחסי אמון הם בבסיס מקצועו. אם לא ניתן יהיה לסמוך על עורך דין בתפקידו כנאמן על כספי לקוחותיו - אנה אנו באים?"

 

כבוד השופטת גילה רביד מבית המשפט השלום בתל אביב יפו , השיתה על בירנברג עונש של 18 חודשים מאסר בפועל, 12 חודשים על תנאי, ופיצוי (נוסף על חובו להחזיר את הכספים שגנב) של 40 אלף שקל ל-"עץ ערמונים".  

יום חמישי, 18 בפברואר 2021

הגמד הרשע מנסה להתחמק מתשלום דוחות חניה ומגיע מרמת גן (הרמה שלו) אל בית המשפט העליון שעושה לו בית ספר - שלום כתה א'

מה לא עושים כדי לא לשלם דוחות חניה? עורכי דין קטנים ועלובים מנצלים את הידע המשפטי שלהם כדי לבזבז את משאבי המערכת על מנת להתחמק מתשלום הדוחות, עד שבית המשפט העליון זורק אותם מכל המדרגות, כמו עורך הדין אייל אבולפיה מיודענו, אשר אוהב לדפוק את הראש בקיר ולהטריד את המערכת

      נגד המבקש הוגשו ארבעה כתבי אישום, בגין ביצוע עבירות של חנייה במקומות אסורים בעיר רמת גן, בניגוד להוראות חוק עזר לרמת גן (העמדת רכב וחנייתו), התש"ם – 1980. המבקש הגיש בקשה לביטול הקנסות בתוך 30 ימים מהמועד בו הומצאו לו הדו"חות, ובחלוף למעלה משנה נדחתה בקשתו, והוא הגיש בקשה להישפט. המבקש טען בפני בית המשפט לעניינים מקומיים ברמת גן, כי חלה התיישנות על העבירות שביצע, שכן לפי סעיף 225א(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב –  1982 (להלן: החסד"פ), אין להגיש כתב אישום אם עברה למעלה משנה מיום ביצוע עבירת הקנס. ביום 29.12.2014, הרשיע בית המשפט לעניינים מקומיים ברמת גן את המבקש בעבירות שיוחסו לו בארבעת כתבי האישום, לאחר שדחה את טענת ההתיישנות שהעלה המבקש

 


 

 

לפני:  

כבוד השופט א' שהם

 

המבקש:

אייל אבולפיה

                                          

 

נ  ג  ד

                                                                                                     

המשיבה:

עיריית רמת גן

                                          

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 24.3.2015, בעפ"א 34506-02-15, [פורסם בנבו] שניתן על-ידי כב' השופט הבכיר צ' גורפינק

                                          

 המבקש:                              בעצמו

 

חקיקה שאוזכרה:

חוק עזר לרמת-גן (העמדת רכב וחנייתו), תש"ם-1980

חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982: סע'  225א(א), 225א(ב), 229(א), 229(ג)

פקודת התעבורה [נוסח חדש]

 

מיני-רציו:

* בעבירות קנס לא יוגש כתב אישום ולא תומצא הודעה על תשלום קנס בחלוף שנה ממועד ביצוען. זאת, בין היתר, כדי לאפשר לאזרח להציג את הגנתו סמוך ככל הניתן לאירוע המיוחס לו. ואולם, מקום בו ביקש המבקש להישפט – מגבלת הזמנים אינה חלה בעניינו. הוראות החוק בעניין זה ברורות. לצד זאת, יש לתת את הדעת לטווח הזמנים המרבי שיינתן לרשות לצורך מתן מענה לבקשה לביטול קנס.

* דיון פלילי – התיישנות – עבירות

* דיון פלילי – כתב-אישום – עבירות קנס

* דיון פלילי – ערעור – בקשת רשות ערעור

.

בר"ע על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, בגדרו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בימ"ש לעניינים מקומיים בו הורשע בביצוע עבירות חנייה במקומות אסורים, לאחר שנדחתה טענת התיישנות שהעלה.

.

ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:

טענותיו של המבקש אינן חורגות מד' אמותיו של עניינו הפרטי. כמו כן, לא נמצא כי נגרם למבקש עיוות דין, ואף לא מתקיימים בעניינו שיקולי צדק אשר מצדיקים לקיים הליך שיפוטי נוסף.

גם לגופם של דברים, אין בטענות המבקש כדי להצדיק היעתרות לבקשתו. אשר לטענת ההתיישנות שהועלתה על-ידו. כאמור בסעיף 225א(א) לחסד"פ, בעבירות קנס לא יוגש כתב אישום ולא תומצא הודעה על תשלום קנס בחלוף שנה ממועד ביצוען. זאת, בין היתר, כדי לאפשר לאזרח להציג את הגנתו סמוך ככל הניתן לאירוע המיוחס לו. ואולם, סעיף 225א(ב) מוסיף וקובע, כי מקום בו ביקש המבקש להישפט, מגבלת הזמנים אינה חלה בעניינו. אם כן, הוראות החוק בעניין זה ברורות, והמסקנה היא כי צדק בימ"ש לעניינים מקומיים הרשיע את המבקש במיוחס לו והיה מקום לדחות גם את ערעורו.

לצד זאת, יצוין כי ייתכן שיש מקום לבחינה מחודשת של אחד ההיבטים שהוזכרו בבקשה. בהתאם לאמור בסעיף 229(א) לחסד"פ, למקבל קנס עומדים 30 או 90 ימים, לפי העניין, מיום קבלת הודעת הקנס, להגיש בקשה לביטולו. ואולם, סעיף 229(ג) אינו מציין מהי התקופה המוקנית לתובע לצורך מתן מענה לבקשה לביטול. עובדה זו עשויה לפתוח פתח להשתהות בלתי סבירה מצד הרשות עד למתן מענה לבקשה לביטול קנס. יש לתת את הדעת לטווח הזמנים המירבי שיינתן לרשות לצורך מתן מענה.

 

החלטה

 

 

1.              לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו, בעפ"א 34506-02-15 (כב' השופט הבכיר צ' גורפינקל), מיום 24.3.2015, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים ברמת גן, בחע"מ 51846-01-14; חע"מ 51897-01-14; חע"מ  51863-01-14; וחע"מ 51853-01-14 [פורסם בנבו] (כב' השופט א' סלע), מיום 29.12.2014.

 

רקע והליכים קודמים

 

2.              נגד המבקש הוגשו ארבעה כתבי אישום, בגין ביצוע עבירות של חנייה במקומות אסורים בעיר רמת גן, בניגוד להוראות חוק עזר לרמת גן (העמדת רכב וחנייתו), התש"ם – 1980. המבקש הגיש בקשה לביטול הקנסות בתוך 30 ימים מהמועד בו הומצאו לו הדו"חות, ובחלוף למעלה משנה נדחתה בקשתו, והוא הגיש בקשה להישפט. המבקש טען בפני בית המשפט לעניינים מקומיים ברמת גן, כי חלה התיישנות על העבירות שביצע, שכן לפי סעיף 225א(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב –  1982 (להלן: החסד"פ), אין להגיש כתב אישום אם עברה למעלה משנה מיום ביצוע עבירת הקנס. ביום 29.12.2014, הרשיע בית המשפט לעניינים מקומיים ברמת גן את המבקש בעבירות שיוחסו לו בארבעת כתבי האישום, לאחר שדחה את טענת ההתיישנות שהעלה המבקש, וכן טענות נוספות, בקובעו כי:

 

"אין מחלוקת כי לנאשם [המבקש] הומצאו הודעות קנס בגין העבירות שביצע בתוך שנה ממועד ביצוען [...] אמנם, כתב האישום הוגש בחלוף למעלה משנה, אך זאת בגין הגשת הבקשה להישפט שהגיש הנאשם [המבקש] בחלוף הזמן לאחר שבקשתו לביטול הדו"חות נדחתה [...] אין הוראות החוק קובעות – כפי שביקש הנאשם [המבקש] לקרוא לתוכן – כי על ההליך כולו להסתיים בתוך שנה ממועד ביצוע העבירה".

 

3.              באותו מועד, גזר בית המשפט לעניינים מקומיים ברמת גן את דינו של המבקש. בגזר דינו, נתן בית המשפט דעתו לטענות המבקש, לפיהן קיימת מצוקת חנייה קשה באזור מגוריו, וכי יש מקום להקל עימו נוכח העובדה כי מדובר בעבירות קנס שההודעות בגינן הומצאו בשנת 2011, אך העבירות התבררו רק בשנת 2014. בהתאם לכך, הושת על המבקש קנס בסך 800 ₪, בגין כל עבירות החנייה בהן הורשע.

 

4.              המבקש ערער על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. ערעורו של המבקש הצטמצם לטענת חלוף הזמן, כפי שהועלתה בפני בית המשפט לעניינים מקומיים ברמת גן. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש בציינו, כי "נימוקו של בית משפט קמא עומד במבחן הביקורת, ובמקרה זה, מאחר שכתב האישום הוגש אמנם למעלה משנה לאחר ביצוע העבירות, אולם הוגש בתוך המועד שלאחר דחיית בקשתו של המערער [המבקש] לבטל את הדו"ח, ההתיישנות אינה חלה במקרה זה וניתן היה לדון את המערער [המבקש]".

 

הבקשה לרשות ערעור

 

5.              המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשת רשות ערעור שהגיש נטען, כי שגה בית המשפט לעניינים מקומיים ברמת גן, עת הרשיעו בעבירות שיוחסו לו, וזאת נוכח העובדה כי מדובר בעבירות שהתיישנו. המבקש הוסיף וטען,  כי עניינו מעורר סוגיה משפטית כבדת משקל, שכן משהשתהתה הרשות במתן המענה לבקשה לביטול הקנס, נוצר מצב לפיו הוא נותן את הדין הוא  בגין העבירות שביצע, לאחר למעלה משנתיים מיום ביצוען.

 

דיון והכרעה

 

6.              הלכה מושרשת היא, כי רשות ערעור לבית משפט זה "בגלגול שלישי" תינתן במשורה, ורק במקרים אשר הדיון בהם מעורר שאלה משפטית נכבדה או סוגיה עקרונית רחבת היקף, החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, וכן במקרים חריגים המגלים חוסר צדק או עיוות דין כלפי המבקש (רע"פ 5166/14 קרופצקי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (5.5.2015); רע"פ 113/15 אעלמי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (20.1.2015); רע"פ 8992/14 רפאל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (20.1.2015)). עיינתי בבקשה ובנספחיה, ולא ראיתי מקום להיעתר לה, שכן טענותיו של המבקש אינן חורגות מד' אמותיו של עניינו הפרטי. כמו כן, אינני סבור כי נגרם למבקש עיוות דין, ואף לא מתקיימים בעניינו שיקולי צדק, אשר מצדיקים לקיים הליך שיפוטי נוסף. מנימוקים אלו בלבד, דינה של בקשת רשות הערעור להידחות.

 

7.              גם לגופם של דברים, אין בטענותיו של המבקש כדי להצדיק היעתרות לבקשתו. אשר לטענת ההתיישנות שהועלתה על-ידו, סעיף 225א(א) לחסד"פ קובע כי "עברה שנה מיום ביצוע עבירת קנס, לא יוגש עליה כתב אישום ולא יומצאו בענינה הזמנה לפי סעיף 222 או הודעת תשלום קנס לפי סעיף 228(ב)" ככלל, בעבירות ברירת משפט קלות יחסית, כדוגמת עבירות קנס, קבע המחוקק כי לא יוגש כתב אישום או הודעה על תשלום קנס בחלוף שנה ממועד ביצוען. זאת, בין היתר, כדי לאפשר לאזרח להציג את הגנתו סמוך ככל הניתן לאירוע המיוחס לו (בג"ץ 1618/97 סצ'י נ' עיריית תל אביב-יפו, פ"ד נב(2) 542 (1989)). ואולם, סעיף 225א(ב) מוסיף וקובע, כי "אין באמור בסעיף קטן (א) כדי למנוע הגשת כתב אישום נגד מי שביקש להישפט לפי סעיף 229, אף אם עברו המועדים הקבועים בסעיף קטן (א)". כלומר, מקום בו ביקש המבקש להישפט, מגבלת הזמנים אינה חלה בעניינו. הוראות החוק בעניין זה ברורות, והמסקנה היא כי צדק בית המשפט לעניינים מקומיים ברמת גן עת הרשיע את המבקש במיוחס לו, והיה מקום לדחות גם את ערעורו.

 

8.              לצד זאת, אציין כי ייתכן שיש מקום לבחינה מחודשת של אחד ההיבטים שהוזכרו בבקשה. סעיף 229(א) לחסד"פ קובע, כי:  

 

" (א) מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, ישלם, תוך  תשעים ימים מיום ההמצאה, את הקנס הנקוב בהודעה, לחשבון שצויין בה, זולת אם פעל באחת מדרכים אלה:

 

(ב) הגיש לתובע, תוך שלושים ימים מיום ההמצאה, בקשה לביטול כאמור בסעיף קטן (ג), ולעניין בקשה לביטול כאמור לגבי עבירת תעבורה מהטעם שהעבירה בוצעה שלא בידי מי שקיבל את ההודעה, ובעל הרכב מבקש להוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו, בעת ביצוע העבירה, או למי מסר את החזקה ברכב, כאמור בסעיף 27ב לפקודת התעבורה – אם הגיש לתובע את הבקשה לביטול בתוך תשעים ימים מיום ההמצאה; החלטת התובע בבקשה לפי פסקה זו סופית, ואולם רשאי הנקנס להודיע על רצונו להישפט".

 

 

9.              בהתאם לאמור בסעיף, למקבל קנס עומדים 30 או 90 ימים, לפי העניין, מיום קבלת הודעת הקנס, להגיש בקשה לביטולו. ואולם, סעיף 229(ג) הדן בסמכותו של תובע לבטל את הודעת הקנס, אינו מציין מהי התקופה המוקנית לתובע לצורך מתן מענה לבקשה לביטול הקנס. עובדה זו עשויה לפתוח פתח להשתהות בלתי סבירה מצידה של הרשות עד למתן מענה לבקשה לביטול קנס. המשיבה לא הגישה תגובתה לעניין זה, למרות שהתבקשה לכך, ויש לתת את הדעת לטווח הזמנים המירבי שיינתן לרשות, לצורך מתן מענה לבקשה לביטול קנס.

 

10.           נוכח האמור לעיל, הבקשה לרשות ערעור נדחית בזאת.

 

 ניתנה היום, ‏י"ז באייר התשע"ה (‏6.5.2015).

 

5129371

54678313

 

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   15024870_I02.doc   יא

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

 

א' שהם 54678313-2487/15

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

 

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן

 

יום רביעי, 10 בפברואר 2021

אייל אבולפיה המכונה הגמד הרשע מסתיר את כשלונותיו, אבל הם מתנשאים לגובה והוא מה לעשות... איש קטן

יש אנשים נמוכים. נמוכי קומה. יש כאלה שחיים עם זה בשלום. ויש כאלה שכל הזמן צריכים להוכיח את עצמם. אחד כזה הוא עורך דין אייל אבולפיה המכונה "הגמד הרשע". 



כיצד נבדוק אם עורך דין הוא אכן עורך דין טוב? אם יש לו תיקים אישיים והוא לא מצליח בהם, הרי ברור שגם את הלקוחות שלו הוא לא יצליח לייצג. אם לעצמו הוא לא דואג, למה שידאג ללקוח?

הנה מבחר תיקים בהם עו"ד אייל אבולפיה היה תובע/נתבע/מבקש/נאשם וכו' ונראה מה היו התוצאות:

בתיק שלום ת"א (תל אביב-יפו) 53939-10-20 אייל אבולפיה נ' יוני ג'ורנו   נזרק עורך דין אבולפיה מכל המדרגות תוך שהוא מחוייב לשלם 1,500 ש"ח לעו"ד יוני ג'ורנו. הגמד הרשע לא אהב את השופטת ובקש לפסול אותה מנימוקי סרק כאשר השופטת קבעה בפסק הדין:

"בקשה לפסילת שופט אינה עניין של מה-בכך. יש בה משום פקפוק ביסוד מיסודות השיפוט – האובייקטיביות השיפוטית. היא מטילה ספק ביכולתו של השופט לשבת בדין. יש בה משום הטלת צל על מערכת המשפט כולה. היא גורמת להפסקת הדיון בהליך, שכן חובה להחליט בה לפני כל טענה אחרת, ובכך מערימה היא קושי על בעלי הדין, על העדים ועל זמנו של בית המשפט. אשר על כן, אין להגיש בקשה זו כדבר של מה-בכך, אלא לאחר שקילה ובירור יסודי של כל העובדות והטענות. יש להיזהר זהירות רבה בנכונות לטעון פסלות כלפי שופט, כמו גם בניסוח הטענה. זאת, בין היתר, בשים לב להיות הליך הפסלות "חריג שבחריגים". הזהירות בהגשת הבקשה, הפירוט והניסוח הראויים שלה, מתבקשים גם מכללי האתיקה של עורכי הדין, המשמשים כ"קציני בית המשפט" והאמונים לא רק על ייצוג לקוחותיהם אלא גם על שמירה על מערכת השפיטה ועל מעמדה"."

גם לאחרונה נזרק עו"ד אייל אבולפיה ממדרגות העליון (אופס... זה כואב) כאשר ייצג את עצמו מאחר והוא לא מצא מישהו יותר מטומטם שיגיש בג"ץ כל כך מטופש, בבג"ץ 2540-20 שהגיש נגד שר המשפטים כאשר בית המשפט ריחם עליו ולא חייב אותו בהוצאות:

בג"ץ 2540/20 עו"ד אייל אבולפיה נ' חה"כ אמיר אוחנה - שר המשפטים (פורסם בנבו, 04.05.2020) "בנסיבות אלה טענו המשיבים כי כלל לא היה מקום להגשת העתירה, ויש לחייב את העותר בתשלום הוצאות. נוכח הדברים, שקלתי אם לחייב את העותר לשאת בהוצאות המשיבים כפי שהתבקש, אך זו הפעם אמנע מכך."

מסתבר שהבחור לא רק שאינו מצטיין בבית המשפט גם על הכביש הוא לא נהג כל כך זהיר. אמנם הוא הצליח לבטל דו"ח אבל אז הוא תבע את המדינה לשלם לו לא פחות מאשר 5635 ₪. וכך קבע בית המשפט:

תת"ע (תעבורה ת"א) 4137-11-19 מדינת ישראל נ' אייל אבולפיה (פורסם בנבו, 26.02.2020) "במקרה שבנדון, לא מצאתי "מצב קיצוני של אי סבירות בולטת" ברישום הדו"ח למבקש, בגין העבירה שבנדון. על פי גרסת המבקש עצמו, רכבו חנה בצמוד לאבני שפה שסומנו אדום – לבן, דהיינו, בניגוד לתמרור 818 ולא נטען על ידי המבקש כי מדובר בתמרור לא חוקי, שלא אושר כדין או שהוצב/סומן שלא על דעת הרשות המקומית, אלא נטען, כמפורט לעיל, כי ניתנה החלטה לשנות את הסימון במקום, שלא בוצעה. יודגש, כי לא הוצגה בפני כל ראיה כי אכן הוחלט על שינוי הסימון במקום, קרי, על ביטול התמרור, עובר למועד העבירה."

 "לא מצאתי בנסיבות המקרה כל עילה המצדיקה פיצוי המבקש בגין ההליך שהתנהל בפני. המבקש טען, מתחילת ההליך המשפטי, כי יש בידיו ראיות לתמיכה בטיעוניו, כגון הודעות מראש העיר, אך נמנע מהצגתן ובחר לנהל מספר הליכים מקבילים, בקשה לקבלת חומר חקירה בפני מותב מקביל, ערר בפני בית המשפט המחוזי וכל זאת, עת יכול היה, לכאורה, להציג את ראיותיו כבר בדיון הראשון ובסבירות גבוהה, היה בכך כדי לייתר את המשך ההליכים נגדו. מן האמור, אני סבורה כי המבקש יכול היה להקטין, באופן משמעותי ביותר, את הנזק לו הוא טוען, בפעולה פשוטה, תוך שימוש בראיות אשר נמצאו בידו מראשית ואם לא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו."

שימו לב למה שקרה כאן, זה חשוב מאד כדי להראות עד כמה חובבן עורך הדין הזה. הוא נמנע מלהציג ראיות בתחילת ההליך, ראיות שהיו עוזרות לו לנצח. אחרי שהוא בזבז את זמנם של כולם הוא תבע הוצאות של אלפי שקלים ומה קיבל? זבביר. 

בתיק רע"א 9009-14 אייל אבולפיה עו"ד נ. מדינת ישראל נזרק עורך דין אבולפיה מכל המדרגות על ידי בית המשפט העליון כאשר תבע הוצאות משפט בערעור בגילגול שלישי משוטרים. למזלו, לא חויב בהוצאות כי הוא נזרק על הסף מה שנקרא.

רע"א 9009/14 אייל אבולפיה עו"ד נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל (פורסם בנבו, 14.05.2015)‏‏ "המבקש הגיש לבית משפט השלום תביעה בסדר דין מהיר נגד שוטרת ומתנדב ממשטרת ישראל (שניהם יכונו להלן: השוטרים) וכן נגד משטרת ישראל עצמה בגין מעצר שווא ונזקים שנגרמו לו לטענתו כתוצאה מהתנהגותם של השוטרים. לטענת המבקש, עת בילה במועדון עם חבריו בקשו ממנו שומרי המועדון והשוטרים, ללא הצדקה, לעזוב את שטח המועדון. המבקש טוען כי לאחר שסירב לעזוב את המועדון עצרו אותו השוטרים, כשהמעצר אינו חוקי, הלבינו את פניו ברבים והתרשלו בשמירתם עליו כאשר לא מנעו מאחד ממאבטחי המועדון לנגוח בפניו בעודו אזוק באזיקים."

ברע"פ 2487-15 נזרק אייל אבולפיה מכל המדרגות כאשר הורשע בעבירות שונות, הגיש ערעור למחוזי, נזרק מהמדרגות של המחוזי ואז עלה לעליון כדי שגם שם יזרק בבוז שוב.

המשך יבוא


עורכי דין פליליים - כלומר שעברו על החוק

14.12.08 - סיפורו של עו"ד אלימלך בירנברג ת"פ (שלום ת"א) 1639/07  מדינת ישראל נ' בירנברג אלימלך  (פורסם בנבו, 09.12.2008)‏...